בשנתיים האחרונות, כשהם כבר בעשור השישי לחייהם, עם ילדים ואפילו נכדים משלהם, הפכו ט' ואחים שלה ל־caregivers, ויחד הם עוברים את מסע הטיפול באימם בת ה־83 שחלתה בסרטן כליה. כעת היא משתפת במסע המשפחתי המורכב, באתגרים היום־יומיים ובתובנות שצברה לאורך הדרך.
"המסע המשפחתי שלנו החל לפני כשנתיים, כשקיבלנו את הבשורה שאמא אובחנה עם סרטן כליה. דווקא בתחילת הדרך היה נראה שמהר מאוד הסיפור יהיה מאחורינו. היא נדרשה לניתוח להסרת הכליה שלאחריו התבשרנו שהכול בסדר, בדיקות הדמייה הראו שאין עדות למחלה פעילה ולהפתעתנו גם אין צורך בטיפול נוסף. לרוע המזל, בחודשים שחלפו המשקל של אימא לא הפסיק לרדת, וכחמישה חודשים לאחר הניתוח, בדיקת CT הצביעה על כך שלא רק שהסרטן לא נעלם אלא אף התקדם לכבד ולריאות, ושהמצב לא טוב. באותו רגע הרגשנו שחרב עלינו עולמנו, כאילו התבשרנו שהיא איננה, ובשבועות ואפילו החודשים ראשונים נכנסנו לתקופת אבל. הרגשנו אבודים, לא ידענו איפה מתחילים, איך מטפלים ועם מי מדברים. חברת משפחה שמגיעה מתחום הרפואה הצליחה להרגיע אותנו כשהבהירה שהמצב אומנם חמור והמחלה מתקדמת, אך לא מדובר בעניין של ימים. כשהגענו לאונקולוג הבנו שאימא תידרש לתרופות שדורשות תקופת המתנה לאישורן דרך הקופה. הזמן לא עמד לרשותנו והקושי הנפשי הכביד על כולנו. בסופו של דבר לאחר תקופת ההמתנה, קיבלנו את האישור המיוחל ויכולנו להתחיל בטיפולים, בעירוי ובכדור".
שלושה אחים, משימה אחת
אחת ההחלטות הטובות שעשינו הייתה לחלק את המשימות בין שלושתנו: אחותי מונתה לנהל את הכספים והטיפול בקופת החולים, על אחי הוטלה האחריות לדאוג שאימא תיקח את התרופות ולהתלוות אלייה לבדיקות שבשגרה ואני אחראית לקחת את אימא לטיפולים כל שלושה שבועות ואחת לשלושה חודשים לביקור אצל האונקולוג. פתחנו קבוצת וואטסאפ, 'מעקב טיפול באימא', ושם אנחנו משתפים וחולקים כל אחד את חלקו בטיפול באימא. אימא חיה בגפה, בקומה שלישית, ומתעקשת שלא להיעזר במטפלת. אחותי גרה בבניין מולה, מנקה עבורה, עורכת קניות, אחי מגיע אליה לעיתים קרובות ומבחינתה של אמא טוב לה כך. היא עצמאית, יורדת למכולת כשצריך ומטפסת את כל המדרגות בחזרה, היא מקפידה לבלות מדי יום עם האחיין שלי בן השמונה שמגיע אליה לארוחת צהריים ואפילו עוזרת לו בשיעורי הבית. אלא שעם הזמן הדברים הופכים למורכבים יותר, ומדי פעם אני שואלת אותה אם אולי בכל זאת תרצה עזרה. תראי, אני אומרת לה, כבר עכשיו לא קל לך לטפס שלוש קומות, ומתישהו גם את זה לא תצליחי. אבל היא לא רוצה, טוב לה שאנחנו אלו שמטפלים לה, אולי כי היא לא מעוניינת להכניס מישהו זר הביתה, ואולי היא פשוט מבקשת לשמור אותנו קרובים.
בתחילת הטיפולים היה נראה שהכל בסדר, אלא שכעבור שבועיים-שלושה התקשרה אליי אחותי לחוצה – אימא מבולבלת, היא לא יודעת איפה היא ומדברת לא מובן. זה קרה בשעת בוקר מוקדמת, מייד יצאתי אליה וכשהגעתי היה לי לא קל לראות אותה במצבה, הרגשתי שזו לא היא. במשך שבוע הייתי לצד אימא במחלקה הפנימית כשהיא במצב סיעודי של ממש, צמודה לטיטול וקטטר. השהות שם הייתה קשה, צפיפות ומטופלים שמאושפזים במסדרונות ובלי טיפה של פרטיות. בסופו של דבר נמצא שהכול היה קשור במחסור במלחים ולאחר שקיבלה טיפול מתאים והתאוששה, היא שוחררה הביתה והוחלט לבינתיים להפסיק את הטיפול, אלא שזה לא מנע מהאירוע מלחזור על עצמו שוב, ובפעם השנייה שזה קרה כבר נמצא כי בלוטת המגן יצאה מאיזון. ניתן לה טיפול מתאים והיא החלה לחזור לעצמה, אבל לא הכל חזר לקדמותו הזיכרון שלה לטווח קצר נפגע. היא יכולה לזכור אירועים שהתרחשו לפני חודש, שנה או כשהייתה צעירה יותר, אבל לא את מה שקרה דקה קודם לכן.
הטקס הקבוע שלנו באיכילוב
לבסוף אמא חזרה לטיפול, וכך ולאט לאט נכנסו לשגרה. אחת לשלושה שבועות אני מתלווה לאימא לקבל את הטיפול בבית החולים, יום שלם שאני מקדישה רק לה. באיכילוב יש לנו כבר טקס קבוע. אנחנו קונות קפה, את הקרואסונים שאימא אוהבת וממשיכות למחלקה. שם אני מחפשת את כרית החימום ליד שעוזרת למציאת הווריד ואני דואגת שתשתה לפחות חצי ליטר מים. את הדברים האלו נאלצתי ללמוד בעצמי, בלי שאיש הסביר לי שכך אוכל להקל עליה. בכל ביקור יש אחות או אח שמלווים אותנו מרגע הקבלה ועד השחרור, וכל פעם אני מקווה שנזכה לכאלו שידעו להיות רגישים ומכילים, שיעזרו לנו לעבור את היום הלא פשוט הזה כמה שיותר בקלות ובמהירות. עם הזמן למדתי מי הם האחים והאחיות שיודעים לתת את היחס הטוב והרגיש, שיש להם גישה טובה לאימא ושמיומנים גם היטב במציאת וריד. לפעמים אנחנו גם עוברות אחרי הטיפול בשדרת החנויות של בית החולים, אימא קונה לה איזה בגד או משהו קטן ואנחנו אוכלות יחד, כמו בילוי. כל שלושה חודשים מגיע הזמן לבדיקת CT, לראות כיצד הטיפול השפיע ויחד אנחנו מגיעות לפרופסור, שמסתכל בתוצאות ומספר בשמחה רבה שרואים שיפור ונסיגה של המחלה, הוא נותן לנו מרשמים חדשים ואישורים נדרשים למשרד הבריאות וכך אנחנו ממשיכים הלאה.
ביום־יום אני דואגת שתהיה לאימא תעסוקה, אני משתדלת לדבר איתה בטלפון מידי יום, קונה לה ערכות יצירה והדבקה שהיא אוהבת להכין, לפעמים דברי גינון לצמחים שאימא אוהבת לטפח בביתה או צמר לסריגה. אימא שלי היא אומנית של ממש ובמהלך חייה עשתה דברים יפים מאוד, אבל הפגיעה בזכרון מקשה עליה. כך למשל כשהיא סורגת ושוכחת לרגע את הדוגמה היא מייד פורמת ומתחילה מחדש. אני מסבירה לה שזה לא נורא, שאף אחד לא יראה את הטעות הקטנה, אבל היא פדנטית מאוד והכול חייב להיות אצלה 'טיפ טופ'. אימא מקבלת בשמחה את הדאגה שלנו והעזרה שלנו, אבל קשה לי שהיא לא לוקחת את זה עד הסוף. קשה לי גם שאני רחוקה ממנה. הרבה פעמים אני מציעה לה לבוא אליי לכמה ימים, יש לי אזור בבית פרטי לגמרי בשבילה, והיא יכולה להיות שם וכשאנחנו חוזרים מהעבודה להעביר יחד את הזמן, והיא תמיד אומרת לי, 'כן אולי' או 'שבוע הבא' ובכל מקרה מוצאת כל תירוץ לא לצאת מהבית ובכל זאת מדי פעם, לפני שיוצאים לטיפול, היא מספרת לי בשמחה שהיא מחכה לבילוי שלנו יחד.
ללמוד להכיל טוב יותר
השנתיים האחרונות ללא ספק השפיעו עליי, על מי שאני, וגם במידה מסוימת על היחסים שלי עם הסביבה. אם בעבר כשאימא הייתה עוברת איזשהו קו אדום – לא הייתי שותקת, הייתי שמה את הדברים על השולחן, לא הייתי שומרת בלב, היום אני יותר סובלנית, מנסה להראות לה את הדברים בדרך אחרת, נעימה ומכילה יותר. בתוך התהליך הזה אני חושבת שנעשיתי רגישה יותר לא רק לאימא אלא גם לסביבה שלי. בני משפחה צריכים לפתח את הרגישות המתאימה. כשאתה מטפל במישהו אתה חייב להיות רגוע, לשדר סביבך רוגע, זה בסוף משדר גם לצד השני ולעיתים אף משפיע גם פיזית, שהרי גוף ונפש הרבה פעמים נוטים להיות קשורים זה בזה.
מהמסע הזה למדתי בעיקר לא לפחד לשאול, בטח בתחילת הדרך. כשמקבלים בשורה כל כך קשה התחושה היא שהשמיים נופלים, ולכן חשוב למצוא מישהו שיוכל דרך מתן מידע ברור לרכך את המכה. הדברים נראים מאוד דרמטיים בהתחלה, התחושה שלנו הייתה שמחר אימא איננה, אבל הנה אנחנו יותר משנה אחרי הטיפול והמחלה בנסיגה, ולא נותר אלא לקוות שכך ימשיכו הדברים להתנהל ושבסופו של דבר נצליח לצאת מחוזקים.
התכנים המופיעים בעמוד זה נכתבו על ידי ט' על פי דעתה ונסיונה, ואינם בגדר עצה רפואית, המלצה לטיפול רפואי, תחליף לשיקול דעת הרפואי או תחליף להתייעצות עם מומחה על בסיס אישי ופרטני.
מוגש כשירות לציבור מטעם חברת MSD.