.png)
אחרי שבטור הקודם סיפרה מיכל על הרגעים שבהם גילתה שהיא חולה בסרטן שד, הפעם היא כותבת לנו על החלק המאתגר – הטיפולים. כמעט חצי שנה של כאבים, חולשה ותחושות קשות שעברו עליה. היום היא יכולה לומר בלב שקט שכל הסבל היה שווה את הרגע שבו נמסר לה כי המחלה נעלמה, ובכל זאת היא מבקשת – תנו לי רגע להתאושש
מיכל פסטין | מחלימה מסרטן שד
בדיעבד, כשאני יודעת שהסוף היה טוב, אין לי ספק שזה היה שווה את זה. אבל אחרי שגיליתי שיש לי סרטן שד וסיימתי את כל שלבי האבחון, התחילה תקופת טיפולים קשה. במשך חמישה־שישה חודשים טופלתי בטיפול משולב של כימותרפיה ואחר כך טיפול ביולוגי, ובמשך חמישה־שישה חודשים הרגשתי רע. זה הגיע בגלים, וכל פעם ידעתי מראש מתי זה יבוא. הייתי אומרת לעצמי – עוד יומיים ארגיש רע, ואחרי זה ארגיש טוב. כמה רע? כל שבוע במשך כמה ימים הייתי שוכבת במיטה בלי יכולת לקום, כל המערכות השתבשו, ולכל תופעת לוואי הייתי צריכה לקחת כדור אחר כדי לאזן את הגוף.
אחרי שבוע־שבועיים כבר לא יכולתי לבשל והעברתי את התפקיד לבעלי, ובהמשך נוספו אותן ארוחות מבורכות שקיבלנו הביתה ממקומות העבודה שלנו שעליהן סיפרתי בטור הקודם, ושהתקבלו בשמחה על ידי שלושת הילדים. סבלתי מבחילות, הקאות, חוש הטעם השתנה, החום עלה. אמרו לי שחום זו תגובה טובה לטיפול, הוא עוזר להעלים את הגידול. זו הייתה אמירה שהחזיקה אותי, כי ככל שהרגשתי רע יותר הרגשתי טוב. בדרך כלל אחרי שלושה או ארבעה ימים המצב השפר, אבל כבר באופק ראיתי את הסבב החדש. ומשבוע לשבוע ההרגשה החמירה וזה הלך ונעשה גרוע יותר. למדתי לנצל את הימים שבהם אני בסדר, יצאתי מהבית, ישבתי בבית קפה עם חברות – היה לי כבר שולחן קבוע. ניסיתי לנצל את הרגעים הטובים כמה שיותר, לפני הפעם הבאה שארגיש לא טוב. הימים האלה עזרו לי בדיעבד להעריך גם את הימים הלא טובים. כשכל הימים הם ימים טובים, את לא שמה לב לזה שטוב לך. השגרה שואבת וכבר לא מרגישים את ההרגשה הטובה של היום־יום.
ידעתי שאחרי כמה חודשים כאלה יגיע הניתוח להסרת הגידול. ובמשך חודשים הייתי מדמיינת מה יגיד הרופא. ואז הגיע הניתוח, ניתוח חלקי, שעבר חלק יותר ביחס לכריתה מלאה, והתחילה המתנה נוספת – לתוצאות. שם המתח עולה, ידעתי שאם אקבל תשובה שהסרטן עוד בגוף, ההתמודדות תהפוך למאתגרת עוד יותר. לשמחתי אחרי חמישה שבועות של מתח התקשרה אליי חברה שעובדת בבית החולים, שבחמישה שבועות האחרונים ריפרשה את עמוד התשובות כדי שלא אאלץ להמתין מעבר למה שצריך. מהצד השני של הקו שמעתי – "ישששש!" תוצאות הניתוח הראו העלמות מלאה של הגידול. ברגע אחד כל הפרספקטיבה השתנתה, זה לקח שישה חודשים קשים – אבל היה שווה את זה. כמה קשה? כבר לא נורא, תשכחו ממה שכתבתי בפסקה הקודמת – היה שווה. אחרי הניתוח עוד נדרשתי ל־15 ימים של הקרנות, והמשכתי עם הטיפול הביולוגי כמה שבועות נוספים, ובסך הכול אחרי עשרה חודשים של מאבק – סיימתי את שלב הטיפול – זה נגמר.
ללמוד איך לחיות עם חוסר ודאות
ואז הגיעה הנפילה. אחרי תקופה ארוכה מאוד שהחזקתי את עצמי, סוף כל סוף הרגשתי שאפשר להרפות, אבל הסביבה אמרה לי שלא, זה לא הזמן – עכשיו החיים ממשיכים, יאללה קדימה לעבודה ולילדים. האמת היא שזה כל מה שחיכיתי אליו, לחזור לשגרה המעצבנת, לפקקים בדרך לעבודה, לבישולים, למקלחות, אבל לא יכולתי, עדיין לא הייתי מאה אחוז. הרגשתי 30%, אולי 40% ממה שהייתי קודם, והייתי צריכה ללמוד איך להגיע לאט לאט ל־85%. הייתי צריכה לדעת גם מתי לעצור, ולהגיד לעצמי – את עדיין מתנשפת כשאת עולה במדרגות, אבל זה יעבור. מתי זה יעבור? אין לי מדד. ובאיזשהו מקום מכונן בי כל הזמן הפחד מהסטטיסטיקה, שעוד כמה שנים זה אולי יחזור. גם עם זה צריך ללמוד להתמודד, איך לחיות עם החרדה הזאת ולא לתת לה להשתלט על היום־יום. בניגוד לקושי הפיזי בכל החודשים הללו, שבהם סבלתי אבל ידעתי שבסוף זה ייגמר לכאן או לכאן, הפעם הכול הרבה יותר מעורפל. דמיינו ביוב שהמכסה שלו נפתח, ראיתם את כל הפסולת שזורמת בו, ועכשיו הוא נסגר, אבל תמיד יש בו סדק קטן שעלול לגרום לו להיפתח, ואתם צריכים ללמוד לחיות על המכסה של הביוב, לדעת מה זורם תחתיו ורק לקוות שיהיה בסדר ושהוא לא ייפתח שוב.
למזלי, לא הייתי צריכה לעבור את זה לבד. לעומת מחלות סרטן אחרות שבהן אין כל כך הרבה מודעות, סרטן השד הוא סרטן שכיח מאוד, ועם כל כך הרבה חולות בסרטן שד אפשרויות התמיכה מאוד גדולות, רק תבחרי עם מי להתייעץ – הכול מונח לפנייך. חולות בסרטן שד מקבלות תמיכה נפשית וחיבוק נשי מדהים. בכל שלב נפתח לך מעגל חברות חדש שבו נשים נוספות שנמצאות בשלב שלך, ולאורך הדרך את מכירה עוד ועוד חברות, וכשאת מחלימה את מתחילה ללוות נשים אחרות. פתאום את מגלה על עוד חברה שחלתה או מישהו בעבודה שאשתו אובחנה ואת עוברת את 'מחזור הגיוס' הבא, ומחזיקה לעוד נשים את היד ומחזירה להן את התקווה.
דמיינו את הטוב
השנה גם התחלתי להתנדב בעמותת 'אחת מתשע' ולהרצות בארגונים כדי להעלות את המודעות. הזדמנות להיות בדיוק במקום שהציל את החיים שלי – והפעם בשביל נשים אחרות כשאני מסתכלת על הנשים שאני מלווה, מנקודת המבט שלי אני יודעת שקשה להן, אבל גם יש בי את הידיעה שיש טיפולים ושיש תקווה. אני אומרת לנשים – דמיינו את הדבר הטוב, את התוצאה הטובה, ואני עוברת שוב את כל התהליך הזה שאני עברתי בעצמי מהצד, רק בפרספקטיבה אחרת לגמרי.
היום אני יודעת על בשרי כי דברים יכולים לקרות, וכדאי להיות מוכנים אליהם. כדאי לנהל שגרת בריאות, להקפיד על בדיקות הסקר, לדאוג לביטוח חיים. צריך להפסיק להתלבט ולהתחיל לעשות, כי אי אפשר לדעת מה יקרה מחר.
התכנים המופיעים בעמוד זה נכתבו על ידי הכותבת על פי דעתה ונסיונה ואינם בגדר עצה רפואית, המלצה לטיפול רפואי, תחליף לשיקול דעת הרפואי או תחליף להתייעצות עם מומחה על בסיס אישי ופרטני. שירות לציבור, מוגש מטעם חברת MSD.
